בפוסט זה אני אנסה לפרוס את דעתי על אחד מהנושאים שמשנים וישנו לי ולכל עולם הפיתוח את מה שאנחנו עושים. פיתוח, ארכיטקטורה ובניית מוצר בסיוע Generative AI – GAI.
כתבתי כבר על GAI בפוסטים אחרים בבלוג זה או ברחבי המרשתת (אינטרנט :-9 ) . לדעתי כל שלב בצמיחה של עולם הבינה מלאכותית יוצרת עד לשב ה SGI מלווה במספר תסמינים ואחד מהם דומה לתופעה שיש בריצת מרתון, גילוי נאות אני לא רץ (וכן אני צריך), התופעה נקראת The Wall .
יש את ההתחלה האנרגיה מרגישים פורצי דרך, הכל זורם, חגיגה. אבל אז, בלי ששמים לב, בום 💥, חוטפים קיר בטון בפנים. הרגליים מרגישות כמו פילים 🐘, הנשימה כמו של דרקון זקן 🐉, והמוח מתחיל לנג'ס "די כבר, שב בשקט ותן לישון" 😫. זה הקיר, חברים. פיזיולוגי? נו טוב, יש עניין של אנרגיה וכל זה. אבל הכי חשוב, זה משחק בראש, בתור אוהד של הצהובים (פעם צהוב תמיד צהוב) משחקים עד הסוף, לא מוותרים 💪 בסוף לא מעט הדברים בראש.
עכשיו, דמיינו את זה על עולם ה GAI ועולם פיתוח התוכנה מבוסס GAI לחלוטין יכול להוות דוגמא. בהתחלה? חבל על הזמן 🔥. קסם טהור, כמו הטבעת האחת 💍, כוח בלתי נתפס. כותב לך קוד, מצייר תמונות, עושה דברים שחשבת שקיימים רק בספרים של אסימוב או במטריקס. כמה פקודות קצרות, ואתה מרגיש כמו גנדלף 🧙♂️, שולט בעולמות. "וואו, AI זה העתיד", שומעים מכל כיוון. "מהפכה טכנולוגית". סבבה, יפה מאוד.
אבל, אבל גדול כמו החיים האמיתיים , חכו רגע. מה קורה כשצריך לקחת את הקסם הזה, ולהפוך אותו למשהו אמיתי, כמו ביום המרתון ולא רק קילמוטר ראשון או 30? לא איזה דמו חמוד למצגת, אלא מערכת שעובדת כמו שעון שוויצרי. מערכת שצריכה לעבוד תמיד, מערכת שצריך לתחזק אותה, מערכת שצריך לשנות אותה, כי הטכנולוגיה רצה יותר מהר מריצת 3 על המגרש 🔄. ומערכת שצריך לבנות בצוות, לא לבד כמו מפתח.ת בחדר הקטן, אלא עם עוד אנשים, שצריך לתקשר איתם, לשתף פעולה, כמו חמישייה מנצחת 🤝.
בום 💥 פה מגיע הקיר של ה-GAI. הקסם נגמר, חברים יקרים. פתאום הקוד שה-AI יצר נראה כמו מגדל בבל, מרשים אבל שום דבר שמתחבר היחד. קשה להבין מה קורה שם, קשה לשנות בלי להפיל הכל. פתאום קשה לעבוד בצוות – מי מבין בזה? מי אחראי על הפינה הזו? איך עושים בכלל בדיקות לדבר הזה? 🤔
הקיר הזה של ה-GAI הוא לא רק טכנולוגי, תאמינו לי הוא גם פסיכולוגי לגמרי. בהתחלה כולנו בהיי מטורף, עם מחשבה שזהו אפשר לטוס לכוכבים ה-GAI יפתור לנו את כל הבעיות. אבל אז זה ברור שדמו דה מגניב אבל יש עוד אתגרים בעולם האמיתי.
כן, להיות indie developer זה עובד ועובד מעולה. לעשות את זה בצוות או קבוצה זה כבר דורש הרבה יותר. זה הקיר שאנחנו נמצאים בו היום. יש הרבה מאוד רעש והרבה מאוד דעות כולם חושבים שהם צודקים ויש כל יום מוצרים שבאים לפתור את הבעיות. וכן הם יפתרו אני בטוח, אבל בימים אלו הרבה נושאים עדין לא פתורים.
אז מה עושים כשנתקעים בקיר הזה? מוותרים? בורחים? אני לא חושב. צריך לנשום עמוק כמו שנושמים לפני משימה או הרצאה חשובה,. להבין שהקסם של ה-GAI זה מסע ארוך ואנחנו רק בשלישי הראשון. העבודה האמיתית מתחילה כשצריך לקחת את הקסם הזה ולהפוך אותו למשהו שימושי, יציב, משהו הנדסי.
אנחנו נמצאים בשלב שבו עבודה עם GAI זה משהו בסיסי שאסור להתעלם ממנו , מצד שני אסור לנו גם להתעלם מזה שעבודת הצוות חייבת להישמר. ואנחנו מדברים על צוותים שלא רק מדברים בשפות שונות או מגיעים מתרבויות שונות אני מדבר על צוותים המורכבים מבני אדם ומכונות (וגם רובוטים אמיתיים) מבוססי SGI.
תבחרו אתן.ם האם S זה Super או Singularity
מחשבה נוספת לסיום – אף פעם לא קל להיות חדש בתחום, לעיתים לא קל להיות ותיק בתחום.
אנחנו נמצאים בתקופה שמתרחשת פעם בדור או שתיים שבה לא.נשים מנוסים שלא זחוחים יש יתרון משמעותי אפילו משמעותי מאוד.
לצערי לחברות והחברים החדשים יהיה הרבה יותר מאתגר, למה? הרבה פחות מקום ללמוד, לטעות, להתנסות. הרבה יותר תיבנות לחשיבה אחידה והרבה יותר מחשבה (שגויה ) של המעסיקים שאפשר בלי עתודות צעירות, וכנראה גם בלי מהנדסים ומהנדסות ומנוסות
בשביל מפתחים צעירים וותיקים כאחד וגם ארגונים קטנים וגדולים, המעבר של קיר ה-GAI דורש למידה מתמדת, עבודת צוות אמיתית, ובעיקר חוסן – כי רק ככה נבטיח עתיד טוב יותר לכולנו בתחום הזה